<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער שלישי</h1>
<h2>דף פג מז</h2>
פתחו של אולם היה גבוה ארבעים אמה, ורחבו עשרים, ולא היו לו שערים. וחמש (אמלתלאות) [אמלתראות] של מילא היו על גבי פתחו מלמעלה. אמה התחתונה עודפת על הפתח אמה, וכל אחת מחמשתן עודפת על שלמעלה ממנה אמה מזה ואמה מזה, נמצא העליונה שלשים אמה ונדבך היה בין כל אחד ואחד. (אמלתלאות) [אמלתראות], הם קורות מפותחות שמפתחין בהן צורות. מילא, הוא שם למין הקורות שהיה בהן הפתוח, או הוא שם לבנין ההוא, והוא שם האילן שפירותיו נקראין מלין. ונדבך הוא טור של אבנים, וזו היא צורת האמלתראות.
<h2>דף פד מא</h2>
פתחו של היכל, והוא השער הגדול, גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות. וארבע דלתות היו לו שתים מבפנים ושתים מבחוץ, שנאמר, ושתים דלתות להיכל ולקדש. החיצונות נפתחות [לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל והפנימיות נפתחות] לתוך הבית לכסות אחורי הדלתות. שכל הבית טוח בזהב. חוץ מאחר הדלתות.
<h2>דף פד מב</h2>
הפשפש, הוא השער הקטן. ושני פשפשין היו לו להיכל מצד השער הגדול שבאמצעו, אחד בצפון ואחד בדרום, שבדרום לא נכנס בו שום אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל השער הזה סגור יהיה לא יפתח. ושבצפון בו נכנסין, ומהלך בין שני הכתלים למקום פתוח לקדש משמאלו, ונכנס לתוך ההיכל עד השער הגדול ופותחו. לר"ם.
<h2>דף פד מג</h2>
כל אלו המקומות הפנויין שבין הכתלים נקראין תאים. נמצאו תאים המוקפין למקדש, חמש מן הצפון, וחמשה מן הדרום ושלשה מן המערב. ושלש דיוטות היו דיוטא על גבי דיוטא, נמצאו חמשה עשר תאים בדרום, חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהן, וכן לצפון חמשה עשר, ושמונה במערב שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהן בדיוטא אחת, הכל שמונה ושלשה תאים. לר"ם. ביאר הר"ם שההרחקה שיש בין שני הכותלים הוא התא. והמפרשים ביארו שתא ויציע ענין אחד, והוא חדר עשוי באמצע הבית מקיר אל קיר להשתמש בו בהצנע. אמנם היציע הנזכר בבנין הבית, היה חוץ לקיר, סביב סביב. ודיוטה, הוא שם לעליה. ודיוטה על גבי דיוטה, הוא עליה על גבי עליה. שלשה פתחין היו לכל אחד ואחד מן התאים. אחד מן הימין, ואחד מן השמאל, ואחד לתא שעל גביו. ובקרן מזרחית צפונית בתא שבדיוטה האמצעית היו חמשה פתחים, אחד לתא לימין, ואחד לתא שעל גביו, ואחד למסיבה, ואחד לתא שיש בו הפשפש, ואחד להיכל. לר"ם. כתב הראב"ד לא היה שם תא לאותו פשפש, לא באותו התא המזרחית שהיה המנעול מבפנים ושני מנעולים היו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון, ואם כדבריו היה תא למזרח והרי לא מנו אותו במנין התאים. ע"כ. והר"ם ביאר בפרושו. ומה שאמרו ואחד לפשפש, ר"ל, לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבו נכנסין להיכל, וזה הפתח שהיה בצפונו של תא שהיו לו חמשה פתחים, והתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים. והוא שעל גבי המסבה.
<h2>דף פד מד</h2>
ההיכל היה בנינו רחב מלפניו וצר מאחוריו. ויציעים היו מקיפים לבית כולו מסביב חוץ כותל המסיבה. היציע התחתונה חמש ורובד על גבה שש, האמצעית שש ורובד על גבה שבע, העליונה שבע שנאמר, היציע התחתונה. וכן היו בשלש יציעים המקיפים לבית משלש רוחותיו. וכן סביב לכותל האולם מלמטה עד למעלה כך היו, אמה חלק ורובד שלש אמות, [אמה] חלק ורובד שלש אמות עד למעלה נמצאו הרובדין מוקפין לכותלים. כל רובד שלש אמות ובין כל רובד ורובד אמה, ורובד העליון היה רחבו ארבע אמות. לר"ם. ביאר הר"ם בפרשו אלו היציעים הם הגזוזטראות המקיפות להיכל מבחוץ, והיתה גזוזטרא אמצעית יותר רחבה מן התחתונה, והתחתונה יותר רחבה מן האמצעית, כדי שלא יהא אפשר להדבק לכותל והוא מה שנאמר, ומגרעות נתן לבית. וכן היה מוקף כל ההיכל מחוץ לכותל המסיבה, שלש גזוזטראות. ורובד היא אצטבא של אבן.
<h2>דף פד מה</h2>
ומסיבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית, שבה היו עולין לגגות התאים. היה עולה במסבה ופניו למערב, הולך את כל פני המערב עד שהוא מגיע לפתחה של עליה, שפתחה של עליה היה פתוח לדרום. ובפתחה של עליה שני כלונסאות של ארז, שבהן עולה לגנה של עליה, וראשי פשפשין היו מבדילין בעליה בין גג הקדש לגג קדש הקדשים. ולולין היו פתוחין בעליה לבית קדש הקדשים, שבהן משלשלין את האומנין בתבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים. ופעם אחת בשנה מפסח לפסח מלבנין את ההיכל.
<h2>דף פד מו</h2>
היכל שבנו בני הגולה היה מאה על מאה ברום מאה, וכך היה רומו, בנוי שש אמות סתום כמו יסוד. ורום כותלי הבית ארבעים אמה. ורום הכיור שבתקרה אמה. על גביו שתי אמות (בנוי) [פנוי] שיכנס בו הדלף, והוא הנקרא בית דלפה. ועובי התקרה שעל גבי בית דלפה אמה. ומעזיבה גובה אמה. ועליה בנויה על גביו גובה כותליה ארבעים אמה. (וכגבהה) [ובגגה] גובה הכיור אמה, ואמתים גובה בית דלפה, ואמה תקרה ואמה מעזיבה, וגובה המעקה שלש אמות ודפוס של ברזל כמו סיף, גבהו אמה, על גג המעקה סביב, כדי שלא ינוחו עליו העופות, והוא הנקרא כולי עורב, הרי הכל מאה. לר"ם. כתב הראב"ד לא היה כיור בתקרה, אלא טיח הכותל חזק מבפנים בסיד וכיור, כדי שלא יכנסו מים שבגגות התאים בכותלי ההיכל, ואמתים בית דלפא, כמו מרזבות קבועות בכותלים, ובולטות כדי לקבל דלף התקרה ולשפכו לחוץ, ע"כ. הר"ם ביאר שמנהג היה אצלם בבנינים לעשות לבית שני קרויין, קרוי למעלה מחבירו, ונותנין בין שניהם מעט הרחקה, וקוראין אותו החלל בית דלפא, על שם הדלף, כדי שאם יטיף הקרוי העליון יעמדו המים באותו חלל. ותקרה קרוי הקורות בלבד, ומעזיבה הוא הסיד והאבנים שנותנין על הקרוי. וכולי עורב, מאבד העורבים. לפי שהיה מקיף ההיכל למעלה מן המעקה מארבע רוחותיו פח של ברזל, גובה אמה חד, כמו הסיף, כדי שלא ישב שום עוף על ההיכל, מפני שנחתכין רגליו באותו הסיף, שקורין אותו כולי עורב, והרב בעל הערוך פירש כולי עורב, צורה, כעין צורה שעושין שומרי הזרעים להפריח העופות. וביאור הר"ם נראה עיקר, לפי שמנו אמה של כולי עורב בגובה ההיכל.
<h2>דף פד מז</h2>
מן המזרח למערב מאה אמה. וזהו חשבונם, ארבע כותלים זה לפנים מזה וביניהן שלשה מקומות פנויין. בין הכותל המערבי ובין הכותל שלפנים ארכו, חמש אמות. ובין כותל שני ושלישי שש אמות, ובין כותל שלישי ורביעי שש אמות. ואלו המדות הן של עובי הכותל עם המקום הפנוי שבין שני הכתלים. ואורך קדש הקדשים עשרים אמה. ובין שתי הפרכות המבדילות בינו ובין הקדש אמה, ואורך הקדש ארבעים אמה. עובי הכותל המזרחי שבו השער שש אמות, אולם אחת עשרה אמה. ורחב כותל האולם חמש אמות. נמצא הכל מאה אמה. לר"ם. מן הצפון ולדרום מאה אמה. עובי כותל העולם חמש אמות. מכותל אולם עד כותל הקדש עשר אמות וכותלי הקדש ששה כתלים זה לפנים מזה, וביניהן חמש מקומות פנויין, בין כותל החיצון ובין השני חמש אמות, ובין שני ושלישי שלש אמות, ובין שלישי ורביעי חמש אמות, ובין רביעי וחמישי שש, ובין חמישי וכותל הפנימי שש. נמצא הכל ארבעים אמה מצד זה, וארבעים אמה מצד זה שכנגדו, ורוחב הבית מבפנים עשרים [הרי מאה] אמה. לר"ם.
בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. עביו אמה. וכיון שבנו בית שני, נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש, או ממדת קדש הקדשים, לפיכך עשו קדש הקדשים עשרים אמה תמימות, ועשו הקדש ארבעים אמה תמימות, והניחו אמה תמימה, בין הקדש ובין קדש קדשים. ולא בנו כותל בבית שני, אלא עשו שתי פרוכות. אחת מצד קדש הקדשים, ואחת מצד הקדש, ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהיה בראשון. אבל במקדש ראשון, לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד, שנאמר והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. לר"ם.
